מושגים בביולוגיה



מחטניים (Coniferophyta): קבוצה מרכזית ומוכרת של צמחים חשופי-זרע, הכוללת עצים ושיחים מעוצים וירוקי-עד, בעלי עלים דמויי מחטים או קשקשים.

מחסום הדם והמוח (blood-brain barrier): שכבת תאי אנדותל המרפדים את דפנות נימי הדם במוח ובמוח השדרה. תאים אלה, שצומתי חסימה מצמידים אותם בחוזקה זה לזה והם בעלי מערכות העברה ממברניות ייחודיות, מונעים את כניסתם של חומרים מסוימים למוח ולנוזל המוח-שדרה.

מטבוליזם (metabolism. ביוונית, meta פירושו "שינוי"): כלל הריאקציות המתרחשות בעזרת אנזימים, שבאמצעותן תאים ממירים אנרגיה ובונים, מפרקים, אוגרים ומרחיקים חומרים. תהליכים אלה מסייעים לתאים לגדול, לשרוד ולהתרבות.

מטזואה (Metazoa): כל בעלי-החיים הרב-תאיים.

מטמורפוזה: ראה גלגול.

מטפאזה (metaphase): שלב בחלוקת גרעין התא במיטוזה ובמיוזה. במטפאזה של המיטוזה ובמטפאזה II של המיוזה, הכרומוזומים המוכפלים מגיעים למישור המשווה של הכישור. במטפאזה I של המיוזה כל זוגות הכרומוזומים מגיעים למישור המשווה של הכישור.

מיוזה (meiosis. ביוונית, meioun פירושו "להפחית"): תהליך דו-שלבי של חלוקת הגרעין, המקטין את מספר הכרומוזומים של תא הנבט למחצית - המספר ההפלואידי. המיוזה היא הבסיס להיווצרות הגמטות וכן נבגי הצמחים. ראה מיטוזה.

מיוזין (myosin): חלבון מניע המשתתף בתהליכי התכווצות. פעולת הגומלין בינו לבין החלבון אקטין אחראית להתכווצותם של תאים ברקמת שריר. ראה יצירת גשרי רוחב, דגם הקורים המחליקים, סרקומר.

מיופיבריל (myofibril): כל אחד מן המבנים החוטיים הרבים שבתאי שריר; כל מיופיבריל מחולק לסרקומרים רבים, שהם היחידות המתכווצות הבסיסיות.

מיטוזה (mitosis. ביוונית, mitos פירושו "חוט"): סוג של חלוקה של גרעין התא, שבסופה כל אחד מגרעיני-הצאצא מכיל עותק מכל כרומוזום שהיה בגרעין המקורי, ובסך הכל אותו מספר של כרומוזומים ואותו מטען תורשתי. המיטוזה היא הבסיס לגדילה ביצורים איקריוטיים, ובמינים רבים - גם לרבייה אל-זוויגית.

מיטוכונדריון (mitochondrion, ברבים mitochondria): אחד האברונים של תאים איקריוטיים; בו מתקיימים השלב השני והשלישי של הנשימה האווירנית, הצורכים חמצן ומספקים כמות גדולה של ATP.

מיילין, מעטפת (myelin sheath): מעטפת המכסה את האקסונים של נוירוני חישה ונוירונים מוטוריים רבים, ומגדילה את מהירות ההולכה של פוטנציאלי פעולה לאורכם. מעטפת המיילין עשויה מתאי שוואן המלופפים סביב האקסון, שביניהם נותרים על הממברנה מרווחים חשופים קצרים.

מין (species. בלטינית species פירושו "סוג"): ככלל: סוג מסוים של יצורים חיים. ביחס ליצורים המתרבים ברבייה זוויגית: קבוצת פרטים הנמנים עם אוכלוסייה אחת או יותר, המזדווגים זה עם זה בתנאים טבעיים ומעמידים צאצאים פוריים, ובינם לבין קבוצות אחרות קיים בידוד רבייתי.

מין בסכנת הכחדה (endangered species): מין הנמצא על סף הכחדה, כיוון שמספר הפרטים שנותרו קטן מאוד והמגוון הגנטי של האוכלוסיות מצומצם ביותר.

מין חלוץ (pioneer species): מין סתגלני, המתיישב בבתי-גידול ריקים או בבתי-גידול שהתחוללה בהם הפרעה. מינים אלה מתאפיינים בכושר הפצה גבוה ובקצב גידול מהיר.

מינרל (mineral): יסוד או תרכובת אי-אורגנית, להוציא מים, הנוצרים בתהליכים גיאולוגיים טבעיים. מינרלים מסוימים נחוצים לתפקודו התקין של תא חי.

מיצלה (micelle): מבנה כדורי הנוצר כאשר מרחיפים פוספוליפידים או גליקוליפידים בתמיסה מימית. ראשיהן הקוטביים של המולקולות פונים כלפי חוץ, אל התמיסה המימית, ואילו השרשרות הפחמימניות נמצאות במרכז הכדור. מלחי המרה, הנקשרים לתוצרי העיכול של שומנים (חומצות שומן ומונוגליצרידים), גורמים להם להתארגן במיצלות ולהיספג בקלות רבה יותר מן המעי הדק.

מיצליום: ראה תפטיר.

מיקוריזה (mycorrhiza): יחסי הדדיות בין שורשים צעירים של צמח לבין פטרייה. הפטרייה מקבלת מהצמח פחמימות ומספקת לשורשיו יונים מינרליים מומסים.

מיקרואבולוציה (microevolution): שינויים קלים בתדירויותיהם של אללים, הקורים עקב מוטציות, ברירה טבעית, זרימת גנים וסחף גנטי.

מיקרואורגניזם (microorganism): יצור זעיר, על פי רוב חד-תאי, שאי-אפשר לראותו בלא עזרת מיקרוסקופ.

מיקרוטובולים (microtubules): מרכיבים גליליים וחלולים של שלד התא, הבנויים בעיקר מן החלבון טובולין. המיקרוטובולים מעורבים בקביעת צורתם של תאים, בתנועתם ובגדילתם, וכן במבנה של ריסים ושל שוטונים.

מיקרוספורה (microspore): בחשופי-הזרע ובצמחי-הפרחים: נבג הפלואידי בעל דופן, המתפתח לגרגר אבקה.

מיקרופילמנטים (microfilaments. ביוונית, mikros פירושו "קטן", ובלטינית, filum פירושו "חוט"): מרכיבים דקים של שלד התא, הבנויים משתי שרשרות פוליפפטידיות השזורות זו בזו למבנה סלילי. המיקרופילמנטים מעורבים במגוון תנועות תאיות, בייחוד בתנועות המתרחשות בפני השטח של התא, וכן בעיצוב צורת התאים ובשמירה עליה. ראה קורי ביניים.

מיתר גב (notochord): מבנה מוארך של רקמה קרישית (ג'לטינית) נוקשה, שאיננה סחוס או גרם. מיתר הגב משמש כמבנה תומך בעובריהם של כל המיתרנים, וכן במיתרני-זנב (כגון האצטלנים) ובמיתרני-ראש בוגרים.

מיתרי הקול (vocal cords): קפלי רקמה רירית הנמצאים בלרינקס, המסייעים בהפקת קולות. מיתרי הקול של האדם יוצרים את הצלילים הנחוצים לדיבור.

מיתרנים (Chordata): מערכה של בעלי-חיים שיש להם פרינקס וצינור עצבים גבי חלול, וכן - לפחות באחד השלבים של מחזור החיים שלהם - גם מיתר גב וסדקי זימים בדפנות הפרינקס.

מכוסי-הזרע (Angiospermae. ביוונית, angeion פירושו "מכל" ו-spermia פירושו "זרע"): צמחי-הפרחים. זרעיהם של מכוסי-הזרע נמצאים בתוך "מכל", שהוא הפרי.

מכנורצפטור (mechanoreceptor): קצה של נוירון חישה או תא מתמחה סמוך לו, הפועל כקולטן ומזהה שינויים בלחץ, בתנוחה או בתאוצה.

מלח (salt): תרכובת יונית הנוצרת על-ידי החלפה של אטום מימן של חומצה (אניון) באטום מתכת (קטיון).

ממברנה (membrane): קרום דק המורכב מחומרים טבעיים או סינתטיים, העשוי למנוע את מעברם של חומרים מסוימים. ראה ממברנת תא.

ממברנת פלסמה: ראה ממברנת תא.

ממברנת תא (plasma membrane או cell membrane): הממברנה המקיפה את הציטופלסמה ומפרידה את התא מסביבתו. לממברנה מבנה אופייני הכולל שכבת ליפידים כפולה וחלבונים, הנמצאים בתוך שכבת הליפידים או על פניה. חלבונים אלה מבצעים תפקודים רבים, כגון העברת חומרים וקליטת אותות המגיעים מחוץ לתא.

ממס (solvent): נוזל, כגון מים, שבו מומס חומר אחד או יותר.

ממלכה (kingdom): הקבוצה הכללית ביותר במיון היצורים החיים. שיטת המיון המשמשת אותנו בספר זה מחלקת את היצורים לשש ממלכות - חיידקים קדומים, חיידקים אמיתיים, פרוטיסטים, פטריות, צמחים ובעלי-חיים.

ממלכה ביוגיאוגרפית (biogeographic realm. ביוונית, bios פירושו "חיים" ו-geographein פירושו "לתאר את פני הארץ"): כל אחד מששת אזורי היבשה העיקריים, המתאפיינים בטיפוסים ייחודיים של יצורים. הבדלי אקלים, וכן מחסומים גיאוגרפיים המגבילים את זרימת הגנים, שומרים על זהותה הייחודית של כל ממלכה ביוגיאוגרפית.

מנגנון בידוד רבייתי (reproductive isolating mechanism): כל מאפיין תורשתי של צורת הגוף, התפקוד או ההתנהגות, המונע הכלאות בין פרטים משתי אוכלוסיות או יותר שעברו התפצלות גנטית.

מֶנופאוזה: ראה חדלון הווסת.

מסילה (tract): צרור אקסונים מוליכי מידע במוח ובמוח השדרה. מבנים דומים במערכת העצבים ההיקפית נקראים עצבים.

מסלול אל-אווירני (anaerobic pathway. ביוונית, an פירושו "בלי" ו-aer פירושו "אוויר"): מסלול מטבולי משחרר אנרגיה, שבו חומר שאיננו חמצן הוא הקולט הסופי של האלקטרונים שמקורם בסובסטרטים תורמי אלקטרונים.

מסלול בנייה (biosynthetic pathway): מסלול מטבולי שבו נוצרים קשרים כימיים חדשים, וחלבונים, ליפידים או מולקולות גדולות אחרות נבנים ממולקולות קטנות, בעלות תכולת אנרגיה נמוכה יותר.

(ה)מסלול הלא-מעגלי של הפוטוסינתזה (noncyclic pathway of photosynthesis. בלטינית, non פירושו "לא", וביוונית, kyklos פירושו "מעגל"): אחד ממסלולי הפוטוסינתזה, שבו אלקטרונים שמקורם במים זורמים דרך שתי מערכות אור ושתי מערכות העברת אלקטרונים, ובסופו של דבר מחזרים מולקולות NADP למולקולות NADPH.

מסלול ליזוגני (lysogenic pathway): מסלול התרבות של נגיף שבו, לאחר שחדר לתא, הגנים של הנגיף מוחדרים לאחד הכרומוזומים של התא. כעת מתחילה תקופת חֶביון (latent period), שבה הנגיף איננו פעיל, אך הגנים שלו מועברים לכל צאצאיו של התא שהודבק. בהמשך, בעקבות גירוי כלשהו, מתחדש מחזור ההכפלה. ראה מסלול ליטי.

מסלול ליטי (lytic pathway): מסלול התרבות של נגיף שבו הוא חודר לתא, משתלט על מנגנוניו, ונגיפים חדשים נוצרים במהירות ומשתחררים מהתא באמצעות המסה. ראה מסלול ליזוגני.

מסלול מטבולי (metabolic pathway): סדרה רצופה של ריאקציות בתאים, שבהן התוצר של ריאקציה אחת הוא הסובסטרט של הריאקציה הבאה אחריה. הריאקציות, המתרחשות בתיווכם של אנזימים ייחודיים, מגדילות את ריכוזיהם של חומרים בתא, מקטינות אותם או שומרות על יציבותם. חלק מן המסלולים המטבוליים הם קוויים וחלקם - מעגליים; על פי רוב, הם קשורים זה לזה.

(ה)מסלול המעגלי של הפוטוסינתזה (cyclic pathway of photosynthesis): מסלול קדום של פוטוסינתזה, המתקיים בממברנות התא של חיידקים מסוימים ובממברנות התילקואידים של כלורופלסטים. מערכת אור הנמצאת בממברנה מעבירה אלקטרונים למערכת העברת אלקטרונים, השבה ומעבירה אותם למערכת האור. במהלך המסלול נוצרים מפל ריכוז ומפל מטען חשמלי על פני הממברנה, ומפלים אלה מניעים ייצור ATP.

מסלול פירוק (degradative pathway): מסלול מטבולי שבו מולקולות אורגניות מפורקות למולקולות קטנות יותר, בעלות רמת אנרגיה נמוכה יותר.

מסלול C4 (C4 pathway): אחד ממסלולי הפוטוסינתזה, שבו הפחמן הדו-חמצני נקשר פעמיים, בשני סוגים שונים של תאים. התרכובת הראשונה הנוצרת עם קשירת הפחמן הדו-חמצני היא אוֹקסַלוֹאַצֶטָט; בתרכובת זו ארבעה פחמנים, ומכאן שמו של המסלול.

מספר אטומי (atomic number): מספר הפרוטונים שבגרעין האטום של יסוד כימי; מספר זה שונה מיסוד ליסוד.

מספר דיפלואידי (diploid number): מספר הכרומוזומים של תא שיש בו שני כרומוזומים מכל סוג, כלומר זוגות של כרומוזומים הומולוגיים. ביצורים איקריוטיים, תאים סומטיים ותאי נבט הם בעלי מספר כרומוזומים דיפלואידי. ראה מספר הפלואידי, מיוזה.

מספר הפלואידי (haploid number): מספר הכרומוזומים של תא שבו יש רק עותק אחד מכל סוג של כרומוזום, כלומר נציג אחד מכל זוג של כרומוזומים הומולוגיים. גמטות, למשל, הן תאים בעלי מספר כרומוזומים הפלואידי. ראה מספר דיפלואידי, מיוזה.

מספר כרומוזומים (chromosome number): סך מספרם של הכרומוזומים בתאים מסוג מסוים. ראה מספר דיפלואידי, מספר הפלואידי.

מספר מסה (mass number): מספר הפרוטונים והניטרונים בגרעין של אטום.

מעַבֵּד (integrator): אתר בקרה במערכת הומאוסטטית, המסכם ומעבד מידע ממקורות שונים ומחליט על תגובה הולמת. מוח, למשל, הוא סוג של מעבד.

מעגל קלווין-בנסון (Calvin-Benson cycle): מסלול מעגלי של ריאקציות, המהווה את שלב הסינתזה בריאקציות שאינן תלויות באור של הפוטוסינתזה. בצמחים, RuBP או תרכובת אחרת שפחמן נקשר אליה עוברת ארגון מחדש, כך שנוצר סוכר מזורחן וה-RuBP נוצר מחדש. מעגל קלווין-בנסון צורך ATP ו-NADPH, שמקורם בריאקציות התלויות באור של הפוטוסינתזה.

מעגל קרבס, או מעגל חומצת הלימון (Krebs cycle או citric acid cycle): מסלול מעגלי של ריאקציות המתרחש בציטופלסמה של תאים פרוקריוטיים ובמיטוכונדריה של תאים איקריוטיים. מעגל זה, יחד עם צעדים מקדימים אחדים, הוא השלב בנשימה האווירנית שבו פירובט מתפרק כליל לפחמן דו-חמצני ולמים. לאורך המעגל מוּסָרִים מתוצרי הביניים אלקטרונים ופרוטונים חופשיים (H+). אלה מועברים לקואנזימים, המעבירים אותם לשלב הבא של הנשימה האווירנית.

מַעֲטֶה (integument): שכבת תאים העוטפת את הביצית המתפתחת בצמחים בעלי-זרע. כאשר הביצית הופכת לזרע, המעטה (או המַעֲטִים) מתקשה, מתעַבֶּה והופך לקליפת הזרע.

מעטפת הגרעין (nuclear envelope): המעטפת המקיפה את הגרעין בתאים איקריוטיים. מעטפת הגרעין מורכבת מממברנה כפולה (שתי שכבות ליפידים כפולות על החלבונים הקשורים אליהן).

מעי (gut): חלק הגוף שבו המזון מעוכל ונספג. ביצורים בעלי מערכת עיכול שלמה, המונח "מעי" מציין את חלק המערכת המתחיל ביציאה מהקיבה ומסתיים בפי-הטבעת.

מעי גס (colon או large intestine): האזור במעי של חולייתנים שמַיִם, חיידקים ושיירי מזון לא-מעוכלים עוברים אליו מהמעי הדק. רוב המים וחלק מהמינרלים שבתערובת נספגים במעי הגס, והנותר מתמצק והופך לצואה, המופרשת דרך פי-הטבעת.

מעי דק (small intestine): אזור במעי של חולייתנים, שבו נשלם העיכול וממנו נספגים לדם רוב חומרי ההזנה.

מעכב (inhibitor): חומר המסוגל להיקשר לחלבון בעל פעילות ביולוגית (כגון אנזים) ולשבש את תפקודו.

מערכת (organ system): שני איברים או יותר המשתפים פעולה באופן פיזי, כימי או בשני האופנים גם יחד, וכך מבצעים משימה משותפת.

מערכת אור (photosystem): כל אחת מקבוצות הציבענים לוכדי האור, הנמצאות בממברנות שבהן מתבצעת פוטוסינתזה. העברת אלקטרונים בין מערכות אור באמצעות מערכות העברת אלקטרונים תורמת לייצור ATP, NADPH או שניהם גם יחד. מערכת אור I ומערכת אור II, הנמצאות בממברנות התילקואידים שבכלורופלסטים, הן סוגים של מערכות אור.

מערכת אנדוקרינית (endocrine system): מערכת המורכבת מתאים, מרקמות ומאיברים, המבקרת תהליכים רבים באמצעות הורמונים וחומרים אחרים שהיא מפרישה. המערכת האנדוקרינית קשורה קשר תפקודי למערכת העצבים.

מערכת אקולוגית (ecosystem. ביוונית, oikos פירושו "בית"): מערך של יצורים חיים וסביבתם הפיזית, שעמה הם מקיימים יחסי גומלין הכרוכים בזרימה חד-כיוונית של אנרגיה ובתנועה מחזורית של חומרים.

מערכת גולג'י (Golgi body): אברון של תאים איקריוטיים, האחראי לעיבוד הסופי של חלבונים ושל ליפידים, למיונם ולאריזתם בבועיות. חלק מהבועיות מובילות את תכולתן אל מחוץ לתא, וחלקן מעבירות אותה לאתרים שונים בציטופלסמה.

מערכת העברת אלקטרונים (electron transport system): מערך מאורגן של אנזימים ותרכובות אחרות הקשורים לממברנות בתא. המולקולות שבמערכת מעבירות זו לזו אלקטרונים על פי סדר קבוע, ותוך כדי כך מתרחשת בחלק מהאתרים שבמערכת העברה של יוני מימן (H+) דרך הממברנה. באופן זה נוצרים על פני הממברנה מפל ריכוז ומפל מטען חשמלי, המשמשים לייצור ATP.

מערכת חיסון (immune system): בחולייתנים: מערכת המגנה על הגוף מפני גורמים זרים שחדרו אליו, כגון נגיפים ומיקרואורגניזמים. ראה איברי הלימפה ורקמות הלימפה, אימונוגלובולינים, לימפוציט, תא דם לבן, תגובת חיסון.

מערכת (ה)לב וכלי הדם, או המערכת הקרדיו-וסקולרית (circulatory system או cardiovascular system): מערכת הקיימת בכל החולייתנים וברוב חסרי-החוליות, הכוללת איבר שרירי הפועל כמשאבה (על פי רוב לב), כלי דם ודם. זרימת הדם במערכת (מחזור הדם) מוליכה חומרים אל התאים ומהם, ובמינים רבים מסייעת בוויסות הטמפרטורה וה-pH בגוף. ראה מחזור הדם הסיסטמי, מחזור הדם הריאתי.

(ה)מערכת (ה)לימבית (limbic system): מערך של רכיבי מוח בסיסיים במוח הקדמי, שהמרכזי שבהם הוא ההיפותלמוס. המערכת הלימבית שולטת ברגשות ומשפיעה על הזיכרון; מבחינה אבולוציונית, היא קרובה לאונות ההרחה ועדיין קשורה לחוש הריח.

מערכת (ה)לימפה (lymphatic system): מערכת הפועלת במשולב עם מערכת הלב וכלי הדם. צינורותיה קולטים נוזלים ומומסים מהרקמות ומוליכים אותם אל הדם. איברי הלימפה הם חלק ממערכת החיסון.

מערכת מיון (classification scheme): שיטה למיון יצורים לטקסונים.

מערכת (ה)ממברנות התאיות (cytomembrane system. ביוונית, kytos פירושו "כלי ריק", ומכאן "תא"): סדרת אברונים של תאים איקריוטיים, הכוללת את הרשתית התוך-פלסמית, את מערכת גולג'י, את הליזוזומים ומגוון של בועיות. בחלקיה השונים של מערכת הממברנות התאיות מתרחשים פירוק, שינוי, אריזה והפצה של מקרומולקולות.

מערכת ממברנות התילקואידים (thylakoid membrane system): מערכת ממברנות פנימיות בכלורופלסטים, המקופלות בדרך-כלל לשקיקים מוארכים ושטוחים, הקרויים תילקואידים. התילקואידים ערוכים במבנים דמויי ערמות של שקים, הקרויים גרָנָה. הממברנות מכילות ציבענים בולעי אור ואנזימים המשתתפים בייצור ATP, NADPH או שניהם גם יחד במהלך הפוטוסינתזה.

מערכת (ה)מַשלים (complement system): קבוצה של כעשרים חלבונים הנמצאים בדמם של חולייתנים בצורתם הלא-פעילה. סוגים שונים של חלבוני משלים, המופעלים בסדר קבוע, מביאים להמסה (lysis) של גורמי מחלה, גורמים לדלקת ומפעילים פגוציטים המשתתפים הן בתגובות חיסון והן בתגובות לא-ייחודיות.

מערכת עיכול (digestive system): צינור או חלל בתוך הגוף, שהמזון המעוכל נספג ממנו אל הסביבה הפנימית.

מערכת עצבים (nervous system): מערכת המורכבת מנוירונים, המאורגנים במסלולים המוליכים ומעבדים מידע. מערכת העצבים אוספת ומעבדת מידע על שינויים בתוך הגוף ומחוצה לו, ומעבירה לשרירים ולבלוטות הוראות לתגובות מתאימות. מערכת זו כוללת את המוח, את מוח השדרה, את העצבים ואת איברי החושים המיוחדים (כגון עיניים ואוזניים).

מערכת עצבים אוטונומית (autonomic nervous system. ביוונית, autonomos פירושו "עצמאי"): מערכת עצבים לא-רצונית, המהווה חלק ממערכת העצבים ההיקפית. כוללת את כל העצבים (החישתיים והמוטוריים) המקשרים בין מערכת העצבים המרכזית לבין השרירים החלקים, שריר הלב והבלוטות. העצבים האוטונומיים נחלקים לעצבים סימפטיים ולעצבים פרסימפטיים, שפעילותם אנטגוניסטית.

מערכת עצבים היקפית (peripheral nervous system. ביוונית, peripherein פירושו "לשאת"): העצבים המוליכים אותות אל המוח ומוח השדרה ומהם. מערכת העצבים ההיקפית מתחלקת למערכת העצבים הסומטית ולמערכת העצבים האוטונומית.

מערכת עצבים מרכזית (central nervous system): המוח ומוח השדרה של החולייתנים. מערכת העצבים המרכזית מקבלת מידע חישתי מהגוף, מעבדת ומפרשת אותו, מתכננת תגובות מוטוריות ואוגרת מידע בזיכרון.

מערכת עצבים סומטית (somatic nervous system): חלק ממערכת העצבים ההיקפית, הכולל את כל העצבים המקשרים בין מערכת העצבים המרכזית לבין שרירי השלד.

מערכת צינורות הלימפה (lymph vascular system. בלטינית, lympha פירושו "מים" ו-vasculum פירושו "כלי קטן"): הצינורות של מערכת הלימפה, הקולטים ומוליכים עודפי נוזלים ומומסים מן הרקמות, וכן שומנים שנספגו מן המעי הדק.

מערכת רבת-אללים (multiple allele system): מצב שבו קיימים באוכלוסייה שלושה, או יותר, אללים של גן מסוים.

מערכת רקמות ההובלה (vascular tissue system): העצה והשיפה של צמחים; הרקמות המוליכות מים ומומסים אל כל חלקיהם של צמחים וסקולריים.

מערכת רקמות החיפוי (dermal tissue system): בצמחים וסקולריים: הרקמות המכסות את פני הצמח ומגנות עליהם.

מערכת רקמות היסוד (ground tissue system): הרקמות שמהן בנוי רוב גופו של הצמח; הנפוצה שבהן היא הפרנכימה.

מערכת (ה)שתן (urinary system): מערכת המווסתת את הנפח ואת ההרכב של הדם, וכך משפיעה גם על הרכבו של הנוזל החוץ-תאי.

מפל ריכוז (concentration gradient): הבדל במספר החלקיקים (המולקולות או היונים) של חומר ליחידת נפח בשני אזורים סמוכים. האנרגיה האצורה בחלקיקים גורמת להם לנוע בלא הרף בכיוונים אקראיים; כאשר ריכוזם באזור מסוים גבוה יותר מאשר באזור סמוך, הסיכוי שייצאו ממנו גדול יותר מהסיכוי שינועו לתוכו. בהיעדר השפעות אחרות, כל החומרים נוטים לנוע בדיפוזיה במורד מפל הריכוז שלהם.

מפלס מי התהום (water table): הגבול העליון שעד אליו האדמה ספוגה כליל במים באזור מסוים.

מפעיל (operator): רצף קצר של נוקלאוטידים ב-DNA, המפריד בין מקדם לבין גנים מבניים ומשמש כאתר קישור לחלבונים מווסתים בתאים פרוקריוטיים. דכאן, לדוגמה, הוא חלבון מווסת הנקשר למפעיל ומונע את פולימראז ה-RNA מלנוע לאורך ה-DNA.

מִפרָק: א. מקום שבו עלה אחד או יותר מתחברים לגבעול הצמח. (באנגלית: node.)

ב. אזור של מגע, או כמעט-מגע, בין עצמות, שבו מקשר ביניהן גשר מיוחד של רקמת חיבור. (באנגלית: joint.)

מְפָרקִים (decomposers. בלטינית, dis- פירושו "לחלקים" ו-companere פירושו "לארגן"): הטרוטרופים המפיקים אנרגיה ופחמן מפירוק של שרידים, תוצרים או פסולת של יצורים אחרים. פעולותיהם מסייעות במיחזור חומרי ההזנה, ומאפשרות ליצרנים לשוב ולהשתמש בהם. מינים רבים של פטריות ושל חיידקים הם מפרקים.

מקדם (promoter): רצף קצר של נוקלאוטידים ב-DNA, המציין את תחילתו של גן; זהו האתר שאליו נקשר פולימראז ה-RNA בתחילת התעתוק.

מַקוֹף הגליל (pericycle. ביוונית, peri- פירושו "סביב" ו-kyklos פירושו "מעגל"): שכבה או שכבות אחדות של תאים בגליל המרכזי של השורש, מתחת לאנדודרמיס. משכבת תאים זו מתפתחים שורשים צדדיים וחלק מהקמביום.

מקור (source): כל אזור בצמח וסקולרי שמתבצעת בו פוטוסינתזה, ותוצריה מועמסים אל תוך צינורות ההובלה של השיפה. ראה מבלע, תיאוריית הזרימה בלחץ.

מִקטוּעַ (segmentation): מבנה הגוף האופייני לכמה קבוצות של בעלי-חיים, ובהן התולעים הטבעתיות; גופם של בעלי-חיים אלה מורכב מסדרת יחידות מבנה דומות או שונות זו מזו, הנקראות מִקטָעִים.

מַקרואבולוציה (macroevolution): דגמי התפתחות, מגמות וקצבי שינוי של משפחות וקבוצות גדולות יותר של מינים.

מַקרופאג (macrophage): תא דם לבן פגוציטי, הבולע תאי גוף זקנים, שיירי רקמות וכל גורם הנושא אנטיגנים זרים. ישנם מקרופאגים ההופכים לתאים מציגי-אנטיגן, וכך מעוררים תגובות חיסון.

מריסטמה (meristem. ביוונית, meristos פירושו "ניתן לחלוקה"): בצמחים וסקולריים: אזור מוגדר של תאים עובריים, השומרים על כושרם להתחלק ולהוסיף תאים חדשים לגוף הצמח.

מֶריסטֶמָה היקפית (lateral meristem. ביוונית, meristos פירושו "ניתן לחלוקה"): בצמחים וסקולריים: סוג של רקמה שהיא מקור ההתעבות המשנית. שניים מסוגי המריסטמות ההיקפיות הם הקמביום הווסקולרי וקמביום השעם.

מריסטמה יסודית (ground meristem. ביוונית, meristos פירושו "ניתן לחלוקה"): בצמחים וסקולריים: מריסטמה שממנה נגזרות רקמות היסוד (כגון הקליפה).

מריסטמה קדקודית (apical meristem. בלטינית, apex פירושו "קדקוד", וביוונית, meristos פירושו "ניתן לחלוקה"): ברוב הצמחים: גוש תאים בעלי כושר חלוקה והתמיינות, האחראים לצמיחה הראשונית (ההתארכות) בקצות הנצר והשורש.

מרכז ארגון מיקרוטובולים (microtubule organizing center, MTOC): צבר קטן של חלבונים וחומרים אחרים בציטופלסמה של תאים איקריוטיים. מספר המרכזים האלה, סוגיהם ומיקומם קובעים את אופן הארגון ואת המיקום של המיקרוטובולים בתא.

משאבת הנתרן והאשלגן (sodium-potassium pump): חלבון העברה החוצה את ממברנת התא; כאשר הוא מופעל על-ידי ATP, הוא מעביר באורח בררני יוני נתרן אל מחוץ לתא, כנגד מפל הריכוז שלהם, ומכניס לתוכו יוני אשלגן.

משוב (feedback): מידע על תוצאותיהם של פעולה או תהליך, החוזר אל המערכת שבה התרחשו ועשוי להשפיע עליה.

משוב חיובי (positive feedback mechanism): מנגנון בקרה הומאוסטטי המגיב על סטייה ממצבה המקורי של המערכת בהפעלה של שרשרת אירועים המגבירה את הסטייה.

משוב שלילי (negative feedback mechanism): מנגנון בקרה הומאוסטטי המגיב על סטייה ממצבה המקורי של המערכת בהפעלה של שרשרת אירועים המחזירה את המצב לקדמותו.

משטח נשימה (respiratory surface): רקמה, כגון אפיתל, הנמצאת על פני השטח של הגוף ומעורבת בחילופי גזים בין גוף בעל-החיים לבין הסביבה. עוביה הקטן של הרקמה מאפשר לחמצן להיכנס לגוף בדיפוזיה ולפחמן דו-חמצני - לצאת ממנו.

משלים: ראה מערכת המשלים.

מִשנָן (dentition): הסוגים, המספר והממדים של שיניו של בעל-חיים מסוים.

משקל אטומי: ראה מספר מסה.

מִשתַנֶה (variable): היבט מסוים של עצם או אירוע, העשוי להשתנות ולקבל ערכים שונים. ראה קבוצת ביקורת. משתנה תלוי: במחקר: היבט מסוים של עצם או של אירוע, העשוי להיות מושפע ממשתנה אחר (אחד או יותר) במערכת. המשתנה המשפיע על המשתנה התלוי נקרא משתנה בלתי תלוי. בבדיקת הקשר בין איכות התזונה לגובה, למשל, המשתנה התלוי הוא הגובה. משתנה בלתי תלוי: במחקר: היבט מסוים של עצם או של אירוע, העשוי להשפיע על משתנה אחר במערכת. המשתנה המושפע נקרא משתנה תלוי. בבדיקת הקשר בין איכות התזונה לגובה, למשל, המשתנה הבלתי תלוי הוא איכות התזונה.

מֶתָאנוֹגֶנים (methanogens): קבוצת חיידקים מממלכת החיידקים הקדומים, החיים בבתי-גידול חסרי חמצן ומפיקים גז מֶתָאן כתוצר לוואי מטבולי.

מתח שריר (muscle tension): הכוח המכני ששריר מתכווץ מפעיל על גוף כלשהו, כגון עצם. בכיוון ההפוך לו פועל המַעֲמָס - כגון משקל של חפץ, או כוח הכבידה הפועל על השריר.

נאדית (alveolus, ברבים alveoli. בלטינית, alveus פירושו "חלל קטן"): כל אחד מהשקיקים הזעירים ודקי-הדופן, המסתעפים מן הסמפונונות שבריאות. בכל אחת מן הנאדיות מתרחשת דיפוזיה של חמצן מן הריאות אל הדם, ושל פחמן דו-חמצני מן הדם אל הריאות.

נבג (spore): מבנה רבייה חד-תאי או רב-תאי, או תא רדום ועמיד הנוצר בתנאי עקה. נבגים נוצרים בצמחים, בפרוטוזואים, בפטריות ובחיידקים. רבים מהנבגים הרדומים עטויים במעטפת קשיחה, או ניחנים באדפטציות אחרות המקנות להם עמידות בפני תנאים קשים. נבג אל-זוויגי יכול להתפתח ישירות לשלב חדש במחזור החיים; נבג זוויגי, לעומת זאת, חייב להתאחות עם נבג מהזוויג האחר על מנת ליצור יצור חדש.

נבג פנימי (endospore): תא מתמחה קטן, הנוצר בתוך חיידקים גראם-חיוביים מסוימים בתנאי עקה. נוסף על הדופן, הנבג הפנימי מוקף במעטפת רב-שכבתית של חלבון מיוחד, המקנה לו עמידות רבה בפני חום וכימיקלים ומאפשרת לו לשרוד במשך זמן רב. פעילותו המטבולית של הנבג הפנימי היא נמוכה ביותר.

נֶבגוניות (Sporozoa): כינוי לפרוטיסטים טפיליים, המבלים חלק ממחזור חייהם בתוך תאים מסוימים של הפונדקאי שלהם. אחד משלבי חייהם הוא הספורוזואיט הנייד, בעל כושר ההדבקה. מחזור החיים של נבגוניות רבות כולל גם שלב של התעטפות בכיסתה. יש הממיינים את הנבגוניות כמערכה, הנקראת Apicomplexa.

נביטה (germination): חידוש הצמיחה של זרעים או נבגים בעקבות תקופה של עצירת ההתפתחות.

נגיף (virus): חלקיק המורכב מ-DNA או מ-RNA העטופים בקופסית חלבונית. נגיף מסוגל להכפיל את עצמו רק לאחר שחומר התורשה שלו חדר לתא פונדקאי והשתלט על המנגנון המטבולי שלו.

נדידה (migration): תנועה חוזרת ונשנית של יצורים בין שני אזורים או יותר, בתגובה על שינויים מחזוריים בסביבה, כגון שינויים עונתיים באורך היום. התרחשותה דורשת הפעלה או דיכוי של מנגנוני תזמון פנימיים, השולטים בתפקודים פיזיולוגיים והתנהגותיים.

נוגדן (antibody. ביוונית, anti פירושו "נגד"): כל אחת ממגוון מולקולות דמויות-Y, בעלות אתרי קישור לאנטיגנים ייחודיים. התאים היחידים המייצרים נוגדנים הם תאי B, המציגים אותם על פני הממברנה שלהם או מפרישים אותם.

נוזל בין-רקמתי (interstitial fluid. בלטינית, interstitus פירושו "להימצא במרכז"): כל הנוזל החוץ-תאי הנמצא בחללים שבין תאים ורקמות בבעלי-חיים רב-תאיים.

נוזל חוץ-תאי (extracellular fluid): כל הנוזלים שבגופו של בעל-חיים, אשר אינם נמצאים בתוך תאים. הנוזל החוץ-תאי כולל את הפלסמה (החלק הנוזלי של הדם) ואת הנוזל הבין-רקמתי (הממלא את החללים שבין תאים ובין רקמות).

נוזל (ה)מוח-שדרה (cerebrospinal fluid): נוזל חוץ-תאי צלול האופף את המוח ואת מוח השדרה ומגן עליהם.

נוירוגליה: ראה תא נוירוגליה.

נוירוטרנסמיטר (neurotransmitter): כל אחת מקבוצה של מולקולות איתות המופרשות מנוירונים בתגובה על גירוי, נקשרות לממברנה של תאים סמוכים ומשפיעות על המתח החשמלי על פניהן. לאחר מכן הן מתפרקות או ממוחזרות במהירות.

נוירומודולטור (neuromodulator): כל אחת מקבוצה של מולקולות איתות, המופרשות לנוזל החוץ-תאי או לנוזל המוח-שדרה ופועלות על נוירונים סמוכים או מרוחקים. פעולתם של הנוירומודולטורים מגבירה או מחלישה את השפעתם של נוירוטרנסמיטרים מסוימים על נוירונים אלה.

נוירון (neuron): תא עצב; יחידת התקשורת הבסיסית של מערכת עצבים. מורכב מדנדריטים (הקולטים מידע), מגוף התא (המעבד מידע) ומאקסון (המעביר מידע לתא אחר אחד או יותר). ראה נוירון ביניים, נוירון חישה, נוירון מוטורי.

נוירון ביניים (interneuron): כל אחד מהנוירונים שכל חלקיהם נמצאים במערכת העצבים המרכזית, כלומר במוח או במוח השדרה. נוירוני הביניים מקבלים קלט מנוירוני חישה או מנוירוני ביניים אחרים, מעבדים אותו יחד עם פיסות אחרות של מידע חדש ומידע אגור, ומשפיעים על פעילותם של נוירונים אחרים.

נוירון חישה (sensory neuron): כל אחד מהנוירונים המוליכים מידע על גירויים ייחודיים (כגון מגע או גלי אור) אל המוח או אל מוח השדרה.

נוירון מוטורי (motor neuron): כל אחד מהנוירונים המעבירים במהירות אותות מהמוח וממוח השדרה אל תאי שריר, תאי בלוטה או שניהם גם יחד.

נוסיצֶפטור (nociceptor): קצה עצב חופשי הפועל כקולטן כאב, ומזהה פגיעה ברקמות, דוגמת עיוות, דקירה או כווייה.

נוקלאואיד (nucleoid): כינוי לאזור בתא החיידק שבו מאורגן ה-DNA (אשר איננו מוקף בממברנה, בדומה לגרעין של תאים איקריוטיים).

נוקלאוזום (nucleosome): מבנה דמוי-חרוז בכרומטין של תאים איקריוטיים. מורכב מקטע קצר של DNA, המלופף סביב חלבוני היסטון דמויי-דסקיות.

נוקלאוטיד (nucleotide): תרכובת אורגנית קטנה המורכבת מסוכר חמש-פחמני (ריבוז או דאוקסיריבוז), מבסיס חנקני ומקבוצת זרחה אחת לפחות. נוקלאוטידים שונים משמשים כנשאי אנרגיה, כשליחים כימיים, כקואנזימים וכאבני בניין של חומצות גרעין.

נוראפינפרין (norepinephrine. נקרא גם נוראדרנלין, noradrenaline): נוירוטרנסמיטר המופרש במוח ומן העצבים הסימפטיים של מערכת העצבים האוטונומית. מופרש גם מליבת יותרת הכליה, ופועל כהורמון. נוראפינפרין מופרש בזמן מאמץ ובמצבי עקה ומשרה, בין היתר, היצרות של כלי דם בעור, הגברה של פעילות הלב ופירוק מוגבר של חומצות שומן וגליקוגן. השפעות אלה מגדילות את זרימת הדם לשרירים ואת כמות חומרי ההזנה המגיעה אליהם. במוח מעורב נוראפינפרין במנגנונים המפקחים על רגשות, על חלימה ועל התעוררות. פעילות הנוראפינפרין דומה לזו של אפינפרין.

נחשון האבקה (pollen tube): צינורית הנוצרת עם נביטת גרגר האבקה. הנחשון צומח ומתארך דרך רקמות העלי, כשהוא נושא עמו את הגמטות הזכריות אל הביצית.

ניבוי (prediction): הצהרה האומרת מהן תוצאותיהם הצפויות של ניסוי או תצפית, אם השערה או תיאוריה מסוימות הן נכונות.

נֵיטרון (neutron): יחידת חומר בעלת מסה אך חסרת מטען חשמלי, הנמצאת בגרעין האטום.

ניטרופיל (neutrophil): הסוג השכיח ביותר של תא דם לבן. תא זה הוא פגוציט מהיר-פעולה, המעורב בתגובות דלקתיות ומסוגל להשתתף גם בתגובות הרג מתווכות-נוגדנים.

נים (דם) (blood capillary. בלטינית, capillus פירושו "שערה"): כלי דם דק-דופן, שבו מתרחש מעבר של חמצן, פחמן דו-חמצני וחומרים אחרים בין הדם לבין הנוזל הבין-רקמתי האופף את התאים החיים.

נימי האבובית (peritubular capillaries): מערכת נימי הדם המלפפת את חלקיו האבוביים של הנפרון. נימים אלה שבים וקולטים מן האבובית מים ומומסים, ומפרישים אליה יוני מימן וחומרים אחרים.

נימי הלימפה (lymph capillaries): צינורות בעלי קוטר קטן וחסרי פתח כניסה מוגדר, השייכים למערכת צינורות הלימפה. נוזל הרקמות חודר לנימי הלימפה מבעד למרווחים שבין תאי האנדותל שבקצותיהם. מן הנימים מתנקזים הנוזלים לכלי לימפה אחרים, בעלי קוטר גדול יותר.

נימי הפַּקעִית (glomerular capillaries): מערכת נימי הדם שבתוך קופסית באומן שבנפרון.

ניסוי (experiment): בדיקה מדעית של השערה הניתנת להפרכה, שהחוקר שולט בתנאים שבהם היא נערכת. ראה ניבוי, תיאוריה.

ניצן (bud): נצר צעיר שטרם התפתח, העשוי ברובו מרקמת מריסטמה; במקרים רבים מגוננים על הניצן מבנים דמויי עלים, הקרויים "קשקשי הניצן".

נמטוציסט (nematocyst. ביוונית, nema פירושו "חוט" ו-kystis פירושו "כיס"): קופסיות ובהן חוטים צינוריים, עטורים בקרסים, הנשלפים ומפרישים רעלנים או חומרים דביקים. כל בעלי-החיים המייצרים נמטוציסטים משתייכים למערכת הצורבים.

נפרון (nephron. ביוונית, nephros פירושו "כליה"): כל אחד מהצינורות הדקיקים שבכליות החולייתנים, הקולטים מן הדם מים ומומסים ושבים ומפרישים אליו חלק מהם. הנוזל הנוצר באופן זה הוא השתן. ראה אבובית, פקעית, קופסית באומן.

נפרידיום (nephridium, ברבים nephridia): בתולעים טבעתיות (כגון השלשול) ובאי-אלו חסרי-חוליות אחרים: יחידת התפקוד של מערכת ההפרשה, המווסתת את רמות המים והמומסים בגוף.

נצר (shoot): כל חלקי הצמח העל-קרקעיים, ובהם הגבעולים, העלים והפרחים.

נרתיק (vagina): חלק ממערכת הרבייה של נקבות היונקים, הקולט את תאי הזרע, מהווה חלק מתעלת הלידה ודרכו נפלט החוצה נוזל הוסת.

נשא (carrier protein): חלבון ממברנה הקושר חומרים באופן ייחודי בצד אחד של ממברנת התא, ומשנה את צורתו כך שהם מועברים לצדה האחר. סוגים מסוימים של נשאים מתפקדים ללא השקעת אנרגיה; אחרים צורכים אנרגיה בתהליך ההעברה.

נשׂא אנרגיה (energy carrier): מולקולה הקולטת אנרגיה בריאקציה אקסרגונית ומוסרת אותה ביעילות בריאקציה אנדרגונית. נשא האנרגיה הנפוץ ביותר בכל התאים הוא ATP.

נשימה אווירנית (aerobic respiration. ביוונית, aer פירושו "אוויר" ו-bios פירושו "חיים"): המסלול המטבולי העיקרי המוביל ליצירת ATP, שבו חמצן הוא הקולט הסופי של אלקטרונים שהוסרו מגלוקוז או מתרכובת אורגנית אחרת. שלבי המסלול הם גליקוליזה, מעגל קרבס וזרחון צמוד להעברת אלקטרונים. תפוקת האנרגיה נטו של נשימה אווירנית היא, על פי רוב, 36 מולקולות ATPלכל מולקולת גלוקוז.

נשימה דרך המַעֲטֶה (integumentary exchange): צורת נשימה שבה חמצן ופחמן דו-חמצני עוברים בדיפוזיה דרך שכבה דקה, לחה ועתירת כלי דם על פני גופו של בעל-חיים.

נשימה תאית (cellular respiration): מסלול מטבולי שבמהלכו אלקטרונים מוּסָרים מתרכובת תורמת-אלקטרונים, מועברים דרך מערכת העברת אלקטרונים ונמסרים לתרכובת קולטת-אלקטרונים. תוך כדי כך מיוצרת כמות גדולה של ATP. בכל היצורים, למעט חיידקים מסוימים, התרכובות תורמות האלקטרונים הן מולקולות אורגניות, התרכובת קולטת-האלקטרונים היא חמצן, ובמהלך המסלול נוצרים פחמן דו-חמצני ומים. ראה נשימה אווירנית, מסלול אל-אווירני.

נשימת טרכאות (tracheal respiration): צורת הנשימה של חרקים, עכבישים ואי-אלו בעלי-חיים אחרים. מערכת הנשימה של בעלי-חיים אלה מורכבת מרשת מסועפת של צינורות דקים, המובילים מפתחים במעטה הגוף אל קצוות אטומים בתוך הרקמות.

נשירה (abscission. בלטינית, abscindere פירושו "לקטוע"): התנתקות של עלים, פרחים, פירות או חלקים אחרים מגוף הצמח בעקבות פעולת הורמונים.

נשל: ראה התנשלות.

סגרגציה (segregation. בלטינית, se- פירושו "לחוד" ו-grex פירושו "עדר"): התהליך שבו זוג כרומטידות אחיות או זוג כרומוזומים הומולוגיים נפרדים זה מזה במהלך חלוקת גרעין.

סובסטרט (substrate): חומר המוצא של ריאקציה מטבולית; מולקולה או מולקולות שאנזים מסוים מסוגל לזהות כימית, לקשור ולשנות בדרך מסוימת.

סוג (genus, ברבים genera. בלטינית, genus פירושו "גזע" או "מקור"): טקסון המקבץ בתוכו כמה מינים, שיש ביניהם מידה מסוימת של דמיון פנוטיפי וקרבה אבולוציונית.

סוכר (sugar): מולקולה אורגנית המכילה, בדרך-כלל, פחמן, מימן וחמצן ביחס של 1:2:1, ולעתים גם אטומים אחרים. הסוכרים נחלקים לחד-סוכרים, אוליגו-סוכרים ורב-סוכרים. ביצורים חיים משמשים הסוכרים לבנייה, להעברת אנרגיה ולאחסונה.

סולם הזמן הגיאולוגי (geological time scale): לוח הזמנים של תולדות כדור-הארץ, המתחלקים לתקופות על פי תארוך רדיואקטיווי או אירועים בולטים, כגון שינוי במפלס האוקיינוסים או הכחדה המונית.

סוקצסיה משנית (secondary succession. בלטינית, succedere פירושו "לבוא בעקבות"): דגם אקולוגי שלפיו אזור פגוע הולך ומתאושש, וחוזר בהדרגה למצב השיא. תהליך זה מתרחש, למשל, בשדות נטושים, ביערות שנשרפו ובאזורי כְּרִית סחופי סערות. ראה סוקצסיה ראשונית.

סוקצסיה ראשונית (primary succession. בלטינית, succedere פירושו "לבוא בעקבות"): דגם אקולוגי שלפיו חברה ביולוגית מתפתחת בסדר קבוע, ממינים חלוצים המתיישבים בבית-גידול חדש וחשוף ועד לחברת שיא - מערך סופי של מינים, החיים בשיווי משקל באזור מסוים. ראה סוקצסיה משנית.

סחוס: ראה רקמת סחוס.

סחף גנטי (genetic drift): שינוי אקראי בתדירויות האללים, שסיבתו היחידה היא מאורעות מקריים המתרחשים במהלך הדורות. מידת השפעתו על השונות הגנטית ועל טווח הפנוטיפים תלויה בגודל האוכלוסייה.

סטרומה (stroma. ביוונית, stroma [שרונה, קו אופקי מעל ה-O] פירושו "מצע"): חומר ביניים חלבוני וחסר צבע, הנמצא בין מערכת ממברנות התילקואידים לבין שתי הממברנות החיצוניות של הכלורופלסט. זהו האזור שבו נוצרים סוכרוז, עמילן, תאית ותוצרים סופיים אחרים של הפוטוסינתזה.

סטרומטוליט (stromatolite): שרידיהם של חיידקים פוטוסינתטיים, שחיו בימים רדודים ואוכלוסיותיהם יצרו מרבדים עצומים. מרבדים אלה הלכו ונערמו זה על זה, ומשקעי סידן פחמתי הקשיחו ושימרו אותם.

סימביוזה (symbiosis. ביוונית, sym פירושו "ביחד" ו-bios פירושו "חיים" או "צורת חיים". הפירוש המילולי של הביטוי הוא "חיים ביחד"): מצב שבו פרטים בני מין אחד שוהים לפחות חלק ממחזור חייהם בסמוך לפרטים בני מין אחר, בתוכם או עליהם. טפילות, וכן סוגים שונים של הדדיות ושל קומנסליזם, הם צורות של סימביוזה.

סימטריה דו-צִדִית (bilateral symmetry): מצב שבו המחצית השמאלית של יצור היא תמונת ראי של מחציתו הימנית.

סימטריה רדיאלית (radial symmetry): מצב שבו חלקי הגוף של יצור מאורגנים בתבנית מסודרת סביב ציר מרכזי, כמו החישורים בגלגל אופניים.

סימני זוויג משניים (secondary sexual traits): תכונות האופייניות לזכרים או לנקבות, שאינן מעורבות ברבייה באופן ישיר.

סינון (filtration): בחולייתנים, התהליך שבו לחץ הדם גורם ליציאת מים ומומסים מנימי הפקעית שבנפרון אל קופסית באומן.

סינפסה כימית (chemical synapse. ביוונית, synapsis פירושו "איחוד"): המרווח הזעיר שבין קצהו של נוירון לבין תא אחר (נוירון, תא שריר או תא בלוטה). הנוירון שלפני המרווח, הנקרא תא קדם-סינפטי, משחרר אליו מולקולות נוירוטרנסמיטר. כך הוא מעביר אותות אל התא שלאחר המרווח, הנקרא תא בתר-סינפטי.

סיס (villus, ברבים villi): כל אחד מכמה סוגים של מבנים דמויי-אצבעות, עשירים בנימי דם, המזדקרים מפניהם החופשיים של תאי האפיתל המרפדים את דופן המעי ומגדילים את שטח הספיגה וההפרשה במעי.

סיסטמטיקה (systematics): תחום מדעי העוסק ביחסים האבולוציוניים בין יצורים ובחלוקת היצורים לטקסונים.

סלקציה: ראה ברירה.

סמן (tracer): חומר שאפשר לזהותו בכמות מזערית בתוך תערובת של חומרים רבים אחרים. סמן הקשור למולקולה (או מהווה חלק ממנה) מאפשר לחוקרים לעקוב אחר מסלולה הביוכימי או מיקומה בתא, בגוף או במערכת אקולוגית. רדיואיזוטופים הם סמנים שכיחים בחקר תהליכים ביולוגיים.

סמפון (bronchus, ברבים bronchi. ביוונית, bronchos פירושו "קנה נשימה"): כל אחד משני הצינורות המסתעפים מקנה הנשימה ומוליכים אל הריאות.

סמפונון (bronchiole): כל אחד מהסעיפים העדינים, שבהם נע האוויר מן הסמפונות אל נאדיות הריאה.

סף (threshold): הערך המינימלי של מתח חשמלי שממברנת התא של תאים אקסיטביליים (כלומר, תאים הניתנים לעירור, כגון נוירונים) צריכה להגיע אליו כדי להגיב בפוטנציאל פעולה.

ספוגים (Porifera): מערכה של בעלי-חיים חסרי-חוליות, חסרי סימטריה, רקמות או איברים, החיים במים. מחטוֹני-שלד דמויי-זכוכית, סיבי חלבון נוקשים או שילוב של שניהם מקשיחים את גוף הספוג ומקנים לו צורה. הספוגים ניזונים מחיידקים ומחלקיקי מזון מומסים, שאותם הם מזרימים לעברם בעזרת תאי רביד בעלי שוטונים.

ספורופיט (sporophyte. ביוונית, phyton פירושו "צמח"): במחזורי החיים של צמחים: הגוף הווגטטיווי המתפתח מהזיגוטה בסדרה של חלוקות מיטוטיות. הספורופיט הבוגר מצמיח מבנים נושאי נבגים.

ספיגה (absorption): תנועה של חומרי הזנה, נוזלים ויונים מבעד לדופן המעי ולתוך הסביבה הפנימית של הגוף.

ספיגה חוזרת (reabsorption): דיפוזיה או העברה פעילה של מים ומומסים מתוך הנפרון שבכליה אל נימי האבובית. מכאן זורם הדם אל הורידים, ושב ומצטרף לחלק המרכזי של מערכת הדם. את התהליך מווסתים ההורמונים ADH ואלדוסטרון.

ספירת תאים (cell count): ספירת התאים מסוג מסוים בדגימה של נוזל גוף, כגון דם.

ספציאציה (speciation): התהליך האבולוציוני שבו נוצר מין-צאצא מאוכלוסייה או מתת-אוכלוסייה של מין-מקור. פרטי התהליך, ומשך הזמן הנדרש להשלמת הבידוד הרבייתי, אינם קבועים.

ספציאציה אלופטרית (allopatric speciation. ביוונית, allos פירושו "אחר" ו-patria פירושו "מולדת"): ספציאציה המתרחשת בעקבות היווצרות מחסום פיזי, המונע זרימת גנים בין אוכלוסיות או תת-אוכלוסיות של אותו מין.

ספציאציה סימפטרית (sympatric speciation. ביוונית, sym פירושו "ביחד" ו-patria פירושו "מולדת"): ספציאציה המתרחשת בתוך תחום המחיה של מין-המקור, ללא הפרדה של מחסום פיזי. יש שהספציאציה מתרחשת בבת-אחת, למשל בעקבות פוליפלואידיה.