עלייתו והתרסקותו של הציר השיעי במזרח התיכון

יום שני, 9 דצמבר 2024, 9:30 מנהל האתר

-----------------------------------------------------------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל

תוכן עניינים

1 הציר השיעי, שהתבסס במזרח התיכון במהלך העשורים האחרונים, היווה ברית אסטרטגית בין איראן, עיראק (בעיקר לאחר הפלת סדאם חוסיין ב-2003), סוריה ומשטר בשאר אל-אסד, וחיזבאללה בלבנון. הציר התגבש כתגובה לתפיסה של איום מערבי וסוני במזרח התיכון, וכמענה לאינטרסים אזוריים ואידאולוגיים משותפים.
2 התחזקות הציר השיעי בעשור השני של המאה ה-21
3 האתגרים והתחלת ההתפוררות
4 נקודות המפנה
- 4.1 הריגת קאסם סולימאני
- 4.2 הסכם אברהם
5 התמוטטות משטר אסד והשלכותיה
6 האם זה הסוף של הציר השיעי?

הציר השיעי, שהתבסס במזרח התיכון במהלך העשורים האחרונים, היווה ברית אסטרטגית בין איראן, עיראק (בעיקר לאחר הפלת סדאם חוסיין ב-2003), סוריה ומשטר בשאר אל-אסד, וחיזבאללה בלבנון. הציר התגבש כתגובה לתפיסה של איום מערבי וסוני במזרח התיכון, וכמענה לאינטרסים אזוריים ואידאולוגיים משותפים.

עליית הציר השיעי החלה עם המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, כאשר איראן תחת הנהגת האייתוללה חומייני קיבלה על עצמה תפקיד של מנהיגת השיעים בעולם, ובמקביל התנגדה באופן נחרץ להשפעה האמריקאית והמערבית באזור. חזון המהפכה התפרש מעבר לגבולותיה של איראן וכלל תמיכה בתנועות שיעיות ובעלי ברית אסטרטגיים, דוגמת חיזבאללה שהוקם בשנות ה-80 בלבנון.

התחזקות הציר השיעי בעשור השני של המאה ה-21

האביב הערבי שפרץ ב-2011 שינה את מאזן הכוחות במזרח התיכון. מלחמות אזרחים במדינות כמו סוריה ותימן הפכו למוקדים של התערבות חיצונית, והציר השיעי מצא את עצמו במרכז המאבקים. איראן, כחוד החנית של הציר, מימנה ותמכה במיליציות שיעיות בעיראק, חיזבאללה בלבנון, והחות'ים בתימן, ואף שלחה יועצים צבאיים וחיילים לשטחי סוריה כדי לתמוך במשטרו של בשאר אל-אסד.

הציר זכה להצלחות ניכרות, כולל שמירה על שלטון אסד בסוריה, חיזוק השפעת איראן בעיראק באמצעות מיליציות שיעיות פוליטיות וצבאיות, וכן התרחבות ההשפעה בתימן דרך החות'ים. איראן הצליחה להרחיב את השפעתה האזורית באופן דרמטי ולשמש כוח נגד דומיננטי למעצמות הסוניות במזרח התיכון, בראשות ערב הסעודית.

האתגרים והתחלת ההתפוררות

אף על פי שהציר השיעי השיג הישגים מרשימים, האתגרים הפנימיים והחיצוניים לא איחרו לבוא. ראשית, המשטרים החברים בציר סבלו מחולשות מבניות, דיכוי פוליטי, ושחיתות רחבת היקף, אשר גרמו למחאות עממיות במדינותיהם. בלבנון, למשל, קריסת הכלכלה בשילוב מחאה חברתית המונית ערערה את מעמדו של חיזבאללה. בעיראק, האזרחים יצאו לרחובות למחות נגד ההשפעה האיראנית והפוליטיקאים המושחתים, ובתימן, המלחמה גררה משבר הומניטרי מהחמורים בעולם.

מלחמת האזרחים בסוריה, שבה הציר השיעי השקיע משאבים עצומים, הפכה לנטל כלכלי ואסטרטגי עבור איראן וחיזבאללה. גם עליית דאעש והמאבק הבינלאומי בו, שבו הציר השיעי מילא תפקיד חשוב בלחימה, הותירו אחריהם מדינות מרוסקות ואוכלוסיות מתוסכלות.

נקודות המפנה

הריגת קאסם סולימאני

אחד מרגעי המפנה המרכזיים היה חיסולו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, בינואר 2020 על ידי ארצות הברית. סולימאני היה האדריכל של התפשטות ההשפעה האיראנית במזרח התיכון, ומותו הותיר חלל מנהיגותי שלא התמלא. חיסולו סימן את תחילת ההיחלשות של הציר, כאשר מיליציות שיעיות בעיראק ובמקומות אחרים מצאו את עצמן ללא הנהגה חזקה ומלוכדת.

הסכם אברהם

הסכמי הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערביות כמו איחוד האמירויות ובחריין יצרו ברית חדשה של מדינות סוניות וישראל נגד האיום האיראני. הציר השיעי מצא עצמו מוקף במתנגדים בעלי אינטרסים משותפים שהחלישו את מעמדו האזורי.

התמוטטות משטר אסד והשלכותיה

ההתקוממות האחרונה בסוריה, שהובילה לנפילת משטר אסד ולבריחתו של הנשיא מהמדינה, היוותה מכה אנושה לציר השיעי. אסד היה אחד מבעלי הברית הקרובים ביותר של איראן, והתרסקות משטרו לא רק ערערה את האחיזה האיראנית בסוריה, אלא גם סיכנה את נתיב ההברחות האסטרטגי ללבנון ולחיזבאללה.

לנפילת משטר אסד יש השלכות נרחבות על האזור. חיזבאללה, שתמך באסד באופן פעיל, מאבד את אחד הגורמים המרכזיים שהבטיחו את הישרדותו הפוליטית והצבאית. גם איראן, שהשקיעה מיליארדי דולרים במאמצי תמיכה במשטרו של אסד, מוצאת עצמה מבודדת ומתמודדת עם בעיות כלכליות חמורות.

האם זה הסוף של הציר השיעי?

למרות האתגרים העצומים, עדיין מוקדם להספיד את הציר השיעי. לאיראן יש יכולת הסתגלות מרשימה ואורך נשימה אסטרטגי. השיעים באזור ממשיכים להוות כוח משמעותי במדינות רבות, ובאזורים מסוימים (כמו עיראק ותימן) יש להם השפעה רבה.

במשך שנים נדמה היה כי איראן מחזיקה בעוצמה בלתי מעורערת במזרח התיכון, כשהיא ממקמת את עצמה כשחקן הגמוני בזירה האזורית. אך ההתפתחויות האחרונות מעידות על כך שהאתגרים והקשיים שמולם ניצבת הרפובליקה האיסלאמית הולכים ומחריפים, ומעמידים בספק את יכולתה לשמר את מעמדה הדומיננטי.

בפברואר 2013 נאם איש הדת האיראני מהדי טאא'ב באירוע בטהרן, שבו תיאר את סוריה כ"מחוז ה-35 של איראן". טאא'ב אף הדגיש את חשיבותה האסטרטגית של סוריה, אותה כינה אף חשובה ממחוז ח'וזסתאן. אמירה זו, שעוררה ביקורת נרחבת באיראן, ביטאה את התפיסה הרווחת בצמרת האיראנית: ביסוס השפעת איראן מחוץ לגבולותיה הוא מרכיב חיוני לשימור ביטחונה הלאומי.

מראשית מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011, איראן התייצבה לצד משטרו של בשאר אסד, מתוך חשש שתבוסתו תוביל להקמת משטר סוני או קיצוני, דבר שיערער את השפעתה באזור, ימנע ממנה לתמוך בחיזבאללה ויביא לקריסת "ציר ההתנגדות". למרות הסתייגויות ראשוניות בטהרן, המנהיג העליון עלי חמינאי הכריע לטובת מעורבות צבאית נרחבת בסוריה, כולל שיגור אלפי לוחמים ממשמרות המהפכה, מתן תמיכה כלכלית וגיוס מיליציות שיעיות. חמינאי אף השווה את סוריה ל"חולה שאינו מודע למחלתו", מה שהדגיש את הדחיפות שראה בהגנה על משטר אסד.

אף על פי שהשקעות אלו הניבו הצלחות מסוימות, השינויים האזוריים החלו להציב בפני איראן אתגרים משמעותיים. החל מהפגנות בדרום עיראק בקיץ 2018, שבהן נשמעו קריאות בגנות התערבותה של איראן, דרך הפגנות ענק בלבנון ב-2019 שכוונו נגד ממשלת מקורבי איראן, ועד לחיסולו של קאסם סולימאני ב-2020, שסימן התרופפות בשליטת משמרות המהפכה על מיליציות שיעיות. גם התקיפות הישראליות בסוריה הגבילו את חופש הפעולה האיראני.

לאחרונה, הקריסה הפוליטית והצבאית בסוריה, לצד החלשות חיזבאללה בלבנון והשלכות תקיפות ישראליות על איראן, הציבו את "הסהר השיעי" בפני סכנת קריסה חסרת תקדים. אף על פי כן, טהרן הוכיחה בעבר עמידות והסתגלות, וסביר שתנסה לשמר את השפעתה בתנאים החדשים.

כעת, ישראל ומדינות האזור נדרשות לנצל את חולשתה של איראן לקידום יציבות אזורית ולבניית סדר אסטרטגי חדש, שיאפשר למזרח התיכון להתקדם לעבר מציאות מאוזנת ובת-קיימא. עם זאת, ברור כי הציר השיעי נמצא בנקודת שפל. הבעיות הפנימיות, המחאות העממיות והלחץ הבינלאומי ממשיכים לערער את יציבותו. איראן, ככוח המוביל בציר, תצטרך להתמודד עם אתגרים גדולים מבית ומחוץ כדי לשמר את הישגיה ולמנוע את קריסת הברית האזורית שבנתה במשך עשרות שנים.

מאמרים שאולי יענינו אתכם

המזרח התיכון היום והמצב בישראל