פצצות חודרות בונקרים

יום ראשון, 29 ספטמבר 2024, 14:07 מנהל האתר

-----------------------------------------------------------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל

תוכן עניינים

1 לאחר מבצע החיסול של חסאן נסראללה בדאחייה בבירות עם פצצות חודרות בונקרים מצאנו לנכון להבהיר מהן פצצות אלו ההסטוריה של פצצות אלו ואופן פעולתם. ב 27.9.24 חוסל חסאן נאסראללה בבונקר שהיווה את המפקדה של חיזבאללה ברובע הדאחייה בבירות, יותר מ-80 פצצות שוגרו לבונקר, במשקל טונה כל אחת – חיזבאללה אישר – נסראללה חוסל, זאת לאחר 11 חודשים מאז אוקטובר בו חיזבאללה החליט להצטרף למתקפה של חמאס בעזה ולתמוך במאבק של חמאס ברצועת עזה, ישראל ניסתה מספר פעמים להרגיע את המצב וביקשה מגורמים בינלאומיים לעצור את חיזבאללה אך נאסראללה התעקש לכרוך את המשך התקפותיו על ישראל עד לסיום המהלך הצבאי בעזה למרות שהיום עדיין מוחזקים בעזה 101 חייים חיים ומתים.
2 איך פועלות פצצות חודרות בונקרים?
3 ההיסטוריה של פצצות חודרות בונקרים
4 מאפיינים פיזיקליים של פצצות חודרות בונקרים
5 התקדמות טכנולוגית
6 דוגמאות לפצצות חודרות בונקרים בשימוש מודרני

לאחר מבצע החיסול של חסאן נסראללה בדאחייה בבירות עם פצצות חודרות בונקרים מצאנו לנכון להבהיר מהן פצצות אלו ההסטוריה של פצצות אלו ואופן פעולתם. ב 27.9.24 חוסל חסאן נאסראללה בבונקר שהיווה את המפקדה של חיזבאללה ברובע הדאחייה בבירות, יותר מ-80 פצצות שוגרו לבונקר, במשקל טונה כל אחת – חיזבאללה אישר – נסראללה חוסל, זאת לאחר 11 חודשים מאז אוקטובר בו חיזבאללה החליט להצטרף למתקפה של חמאס בעזה ולתמוך במאבק של חמאס ברצועת עזה, ישראל ניסתה מספר פעמים להרגיע את המצב וביקשה מגורמים בינלאומיים לעצור את חיזבאללה אך נאסראללה התעקש לכרוך את המשך התקפותיו על ישראל עד לסיום המהלך הצבאי בעזה למרות שהיום עדיין מוחזקים בעזה 101 חייים חיים ומתים.

איך פועלות פצצות חודרות בונקרים?

פצצות חודרות בונקרים הן אמצעי לחימה מתקדם שנועד להתמודד עם מבנים מבוצרים במיוחד, כמו בונקרים תת-קרקעיים ומתקנים מבוצרים המוגנים באמצעות שכבות עבות של בטון, מתכת, או קרקע. הפצצות הללו מהוות מרכיב מרכזי בטקטיקות צבאיות מודרניות, ומאפשרות לצבאות לפגוע במטרות עמידות ביותר בעזרת פיתוחים הנדסיים ופיזיקליים מתקדמים.

ההיסטוריה של פצצות חודרות בונקרים

הצורך בפיתוח פצצות חודרות בונקרים התעורר כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה. במהלך ההפצצות האינטנסיביות שביצעו בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית, התברר כי המבנים המבוצרים של המספנות והבונקרים הגרמניים, המוגנים בשכבות בטון עבות במיוחד, עמידים בפני התקפות אוויריות סטנדרטיות. דוגמה לכך היא מספנות הצוללות הגרמניות בחופי צרפת, שהיו מוגנות על ידי קירות בטון בעובי של שלושה מטרים וגג בעובי של חמישה מטרים. ניסיונות חוזרים ונשנים של חיל האוויר האמריקני לפגוע במספנות אלו כשלו, וגרמו לאבדות כבדות בקרב טייסיהם מבלי להשיג תוצאות ממשיות.

מי שהצליח לשנות את המצב היה המהנדס הבריטי ברנס ווליס (Barnes Wallis). הפצצות שפיתח, המבוססות על שילוב של טכנולוגיות קודמות, הסתמכו על שלושה עקרונות עיקריים: מבנה, מסה ומהירות. פצצות אלה עוצבו בצורת צינור צר וארוך, עם חרטום מחודד עשוי מחומר חזק מאוד (כגון פלדה ממוחזרת מתותחים ישנים). במהלך נפילתה של הפצצה מהמטוס, היא האיצה למהירות על-קולית וצברה אנרגיה רבה. כיוון שהייתה כבדה מאוד (כמה טונות), הפצצה הצליחה לחדור דרך קרקע או שכבת בטון בעודה מסתובבת סביב עצמה, כאילו הייתה בורג ענק.

אחד החידושים המרכזיים בפיתוח של ווליס היה גם עצם העובדה שהפצצות לא היו חייבות לפגוע ישירות במטרה על מנת להשיג את מטרתן. גלי ההדף שנוצרו בעת פיצוץ הפצצה בעומק הקרקע גרמו לערעור יסודות המבנה המוגן והובילו לקריסתו המוחלטת.

מאפיינים פיזיקליים של פצצות חודרות בונקרים

בבסיס הפעולה של פצצות חודרות בונקרים עומדים עקרונות פיזיקליים. בראש ובראשונה, ככל שהפצצה כבדה יותר, כך היא צוברת יותר אנרגיה קינטית בזמן נפילתה. כאשר פצצה חודרת לקרקע או לשכבת בטון, האנרגיה שלה מתרכזת בנקודה אחת, דבר המאפשר לה לחדור למרחק רב יותר בתוך המטרה לפני שהיא מתפוצצת.

הגיאומטריה של הפצצה היא גם חלק חשוב בתכנון שלה. פצצה בצורת גליל ארוך וצר מייצרת פחות התנגדות אווירית, ולכן יכולה לחדור בצורה חלקה יותר דרך תווך צפוף, כמו קרקע או בטון. המבנה המחודד של החרטום גם מסייע למקד את האנרגיה בנקודת החוד.

כדי לשפר עוד את החדירות, ניתן להוסיף לפצצה מנוע רקטי שמאיץ את נפילתה למהירות גבוהה אף יותר ממהירות הנפילה החופשית. ככל שהמהירות גבוהה יותר, כך הפצצה תצליח לחדור עמוק יותר לתוך המטרה. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת גם לשלוט בדיוק רב במיקום שבו תתפוצץ הפצצה, בעזרת מערכות הנחייה מדויקות.

התקדמות טכנולוגית

לאורך השנים, הטכנולוגיה שימשה כדי לשפר את היעילות של פצצות חודרות בונקרים. כך לדוגמה, במקום להשתמש בפלדה פשוטה לחרטום, פותחו חומרים חזקים וצפופים יותר כמו אורניום מדולדל. האורניום המדולדל הוא חומר מתכתי קשה מאוד וצפוף במיוחד, שנוצר כתוצר לוואי של תהליך העשרת אורניום המשמש לייצור נשק גרעיני. הוא מעניק לפצצות את הקשיחות והצפיפות הדרושות להן כדי לחדור דרך בטון עבה במיוחד או קרקע צפופה.

יתרון נוסף לשימוש באורניום מדולדל הוא שהמתכת הזו דליקה בטמפרטורות גבוהות. כשהפצצה מתפוצצת, הטמפרטורות הנוצרות גורמות לבעירה של האורניום, דבר שמגביר את ההרס והנזק הנגרמים למטרה.

מערכות הנחיה מדויקות כמו GPS או מערכות ניווט אינרציאלי הוכנסו גם הן לפצצות חודרות בונקרים כדי לשפר את הדיוק שלהן. כך ניתן לכוון את הפצצה לפגוע במטרה ספציפית ביותר – לעיתים בשטח של כמה מטרים רבועים בלבד – ולהבטיח את החדירה לעומק הרצוי לפני שהפיצוץ יתרחש. הנחיה זו מבוצעת לעיתים על ידי הארה בלייזר ממטוס או מיחידת קרקע המצביעה על המטרה, או על ידי הנחיית לוויין.

בנוסף, הפצצות מצוידות במנגנון השהיה המונע מהן להתפוצץ לפני שהן חודרות לעומק הרצוי. ברגע שהפצצה מגיעה לעומק המתאים, המנגנון מופעל, והפצצה מתפוצצת – בדרך כלל בעוצמה מרבית בתוך המטרה או מתחתיה, כך שנוצר נזק משמעותי במיוחד.

דוגמאות לפצצות חודרות בונקרים בשימוש מודרני

הצורך בפצצות חודרות בונקרים התגבר במהלך השנים, במיוחד עם עליית השימוש במבנים מבוצרים היטב. דוגמה בולטת לכך היא מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, שבה נתקל הצבא האמריקני בבונקרים עיראקיים שנבנו עמוק מתחת לאדמה. האמריקאים נזקקו לפתרון קונבנציונלי שיוכל להתמודד עם המתחמים הללו, ופיתחו בתוך מספר שבועות את פצצת ה-GBU-28. פצצה זו, במשקל של כ-2,000 קילוגרם, יכולה לחדור עד לעומק של שישה מטרים של בטון או כשלושים מטרים של קרקע לפני שהיא מתפוצצת. טכנולוגיית הנחיה מבוססת לייזר ומנגנון השהיה הבטיחו את פיצוץ הפצצה בעומק המטרה, דבר שהגדיל את הנזק שנגרם לה.

פצצות גדולות יותר, כמו פצצת ה-GBU-57 במשקל 14,000 קילוגרם, פותחו גם הן למטרות דומות. פצצות אלו מאפשרות לטייסים אמריקניים לפגוע במטרות מבוצרות במיוחד כמו בונקרים תת-קרקעיים גדולים, מתקנים גרעיניים ומבני מפקדות צבאיות. הפצצה הארוכה והכבדה יכולה לחדור מטרים רבים של בטון או קרקע, ולגרום נזק עצום בתשתיות תת-קרקעיות.

פצצות חודרות בונקרים מייצגות שילוב מרתק בין עקרונות פיזיקליים בסיסיים לטכנולוגיות צבאיות מתקדמות. הן נולדו כתוצאה מצורך צבאי להתמודד עם מבנים מבוצרים היטב, וכבר במלחמת העולם השנייה הוכיחו את יעילותן. מאז, פותחו פצצות מתקדמות יותר ויותר, המשתמשות בחומרים חדשניים, מנגנוני הנחיה מתקדמים, ויכולת חדירה עמוקה במיוחד. השילוב של מסה, מהירות וחוזק חומרים הופך את הפצצות הללו לאחד מכלי הנשק האפקטיביים ביותר נגד מטרות מבוצרות, וצבאות בעולם ממשיכים להשקיע בפיתוחן ובשיפורן.

מאמרים שאולי יענינו אתכם

מגנזיום בגוף האדם