טראומה ופוסט-טראומה בישראל בעקבות השביעי באוקטובר

-----------------------------------------------------------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל

מלחמות ואירועים ביטחוניים הם חלק בלתי נפרד מהמציאות בישראל מאז הקמתה, ובעיקר אחרי השביעי באוקטובר. התמודדות מתמשכת עם מתקפות טילים, פעולות טרור, ואירועים צבאיים יוצרת מציאות שבה האוכלוסייה נחשפת לעיתים תכופות לאירועים טראומטיים. התוצאה הישירה של חשיפה מתמדת זו היא עלייה בשכיחות של תופעות נפשיות הקשורות לטראומה, ובפרט פוסט-טראומה (PTSD). המאמר יבחן את תופעות הטראומה והפוסט-טראומה, יסקור את התסמינים הנפוצים, יעמיק בדרכי הטיפול הנפוצים בישראל, ויבדוק את התמיכה הפסיכולוגית שניתנת למי שחווה טראומה.

 טראומה ופוסט-טראומה: הגדרה והבנת המושגים

טראומה היא תגובה רגשית לאירוע מסכן חיים או אירוע המאיים על שלמות האדם. בישראל, אחרי האירועים של השביעי באוקטובר במסיבת הנובה ובפעולות הטרור והחטיפה ביישובי העוטף בשדרות ובאופקים וכן בלחימה בעזה ופיגועי טרור כמעט בכל חלקי הארץ, בנפילות טילים וכתבמ"ים באילת, בדרום, בגליל בצפון, בגולן וכמעט בכל חלקי הארץ כולל במתקפת הטילים האירנית ומצבי חירום אחרים יוצרים חשיפה רבה לטראומות. כל אירוע המאיים על תחושת הביטחון האישי או הקהילתי עשוי לגרום לטראומה, לא רק עבור אלו שחווים את האירוע באופן ישיר, אלא גם עבור אלו החשופים אליו מרחוק, דרך התקשורת או דרך חוויות של קרובים.

פוסט-טראומה (PTSD – Post-Traumatic Stress Disorder) היא תסמונת המתפתחת לאחר אירוע טראומטי, כאשר האדם מתקשה להתאושש ממנו נפשית. בעוד רבים מצליחים להתמודד עם הטראומה ולחזור לתפקוד רגיל, ישנם אנשים שמפתחים תסמינים ארוכי טווח שמשפיעים על איכות חייהם. בישראל, שיעור הלוקים בפוסט-טראומה גבוה במיוחד בשל ריבוי המלחמות והאירועים הביטחוניים.

 התופעות של טראומה ופוסט-טראומה

לאחר אירוע טראומטי, התגובות הנפשיות עשויות לכלול תחושות פחד, חוסר אונים, בלבול וחוויות רגשיות עוצמתיות. עם זאת, כאשר התסמינים ממשיכים לאורך זמן ופוגעים בתפקוד היומיומי, מדובר בפוסט-טראומה. התסמינים של פוסט-טראומה כוללים:

שחזור האירוע (Re-experiencing): הסובלים מפוסט-טראומה חווים מחדש את האירוע הטראומטי באמצעות פלאשבקים, סיוטים, וזיכרונות חודרניים. חוויות אלו מופיעות לעיתים קרובות ללא התרעה מוקדמת ועשויות להיות מלוות בתחושת חרדה קשה.

הימנעות (Avoidance): מי שסובלים מפוסט-טראומה נוטים להימנע ממקומות, אנשים, ופעילויות המזכירים להם את האירוע הטראומטי. הימנעות זו עשויה לגרום להתכנסות ולבידוד חברתי, שכן האדם מנסה להימנע מכל גירוי שעלול לעורר זיכרונות טראומטיים.

עוררות יתר (Hyperarousal): תסמין נוסף של פוסט-טראומה הוא תחושת עוררות יתר, המתבטאת בערנות מוגברת, קשיי שינה, התקפי זעם, וקושי להירגע. עוררות היתר קשורה לרמת מתח גבוהה מתמשכת, שמקשה על הנפגע לחזור לתחושת ביטחון.

שינויים במצב הרוח ובחשיבה: הסובלים מפוסט-טראומה עשויים לחוות תחושות חזקות של דיכאון, אשמה, או בושה. הם מתקשים לחוש הנאה מפעילויות שבעבר היו מספקות אותם ולעיתים חשים ניכור כלפי סביבתם הקרובה.

תופעות פיזיות: מעבר לתסמינים הנפשיים, טראומה יכולה לגרום לתופעות פיזיות כגון כאבי ראש, בעיות עיכול, כאבים כרוניים, ותחושת מתח פיזי מתמשכת. אנשים רבים חווים גם תשישות פיזית כתוצאה מהמאמץ הנפשי המתמשך.

 הטראומה בישראל: השלכות על האוכלוסייה

הייחודיות של החברה הישראלית, החיה תחת איום מתמיד ותחת טרור מתמשך וכן לאחר האירוע הטראומטי של השביעי באוקטובר, מגבירה את החשיפה לטראומה בכל קשת האוכלוסייה. בנוסף לאנשי צבא וכוחות הביטחון, ילדים, מבוגרים, ואזרחים באזורים הסמוכים לגבולות חווים לעיתים קרובות מצבים טראומטיים.

ילדים ונוער הם אחת האוכלוסיות הפגיעות ביותר למצבי טראומה, שכן הם עדיין בשלב התפתחותי רגיש. מחקרים רבים מצביעים על כך שילדים החיים באזורים המועדים לפורענות, כמו יישובי הדרום, חווים רמות גבוהות של חרדה, הפרעות שינה וקשיי ריכוז. כמו כן, הורים רבים מתקשים להתמודד עם החשיפה הטראומטית של ילדיהם ומרגישים אשמה, תסכול וחוסר אונים.

חיילים ואנשי כוחות הביטחון הם קבוצה נוספת המצויה בסיכון גבוה לפתח פוסט-טראומה. ביחוד אחרי הקרבות של השביעי באוקטובר בעזה בגדה ובצפון, חוויות לחימה, מעורבות ישירה במבצעים צבאיים וחשיפה למראות קשים מותירות לעיתים קרובות חותם נפשי עמוק על המשתתפים בהן.

 דרכי טיפול בפוסט-טראומה בישראל

בעקבות העלייה בהכרה בנזקים הנפשיים הנגרמים כתוצאה מטראומה, קיימים היום בישראל מגוון רחב של טיפולים ותמיכה לאנשים הסובלים מפוסט-טראומה. דרכי הטיפול משתנות לפי הצרכים של הנפגעים ומשלבות גישות שונות של טיפול פסיכולוגי ותרופתי. להלן הסקירה של השיטות הנפוצות בישראל:

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא אחת השיטות הנפוצות ביותר לטיפול בפוסט-טראומה. המטרה בטיפול זה היא לשנות את דפוסי החשיבה השליליים הנלווים לטראומה ולפתח דרכים חדשות להתמודד עם הזיכרונות הקשים. הטיפול מתמקד גם בשינוי ההתנהגות הבעייתית שנוצרת בעקבות האירועים הטראומטיים, כגון הימנעות או תוקפנות.

חשיפה ממושכת (Prolonged Exposure): שיטת טיפול זו כוללת חשיפה מבוקרת וזמנית לזיכרונות מהאירוע הטראומטי כדי להפחית את הרגישות הנפשית אליהם. המטרה היא לאפשר למטופל לחוות מחדש את האירוע הטראומטי בסביבה מבוקרת, ובכך להפחית את הפחד והלחץ הנלווים לזיכרונות הללו.

EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing): טיפול זה מבוסס על שילוב של תנועות עיניים מבוקרות עם טיפול קוגניטיבי, במטרה לשנות את האופן שבו המוח מעבד זיכרונות טראומטיים. EMDR מוכר כאחת השיטות היעילות לטיפול בפוסט-טראומה ונמצא בשימוש נרחב בישראל.

טיפול תרופתי: במקרים חמורים של פוסט-טראומה, במיוחד כאשר המטופלים חווים דיכאון חמור או חרדה, ניתן לשלב טיפול תרופתי במקביל לטיפול פסיכולוגי. התרופות הנפוצות כוללות נוגדי דיכאון ונוגדי חרדה, שמסייעים לאזן את מצב הרוח ולהפחית את התסמינים הנפשיים של הפוסט-טראומה.

טיפול קבוצתי: בישראל מתקיימים גם טיפולים קבוצתיים, בהם משתתפים נפגעי טראומה יחד. טיפול קבוצתי מאפשר לאנשים לחלוק את חוויותיהם עם אחרים הסובלים ממצבים דומים, וליצור תחושת שייכות ותמיכה.

חשיבות התמיכה המשפחתית והחברתית

מעבר לטיפולים הרשמיים, התמיכה המשפחתית והחברתית היא חיונית להחלמה מטראומה ופוסט-טראומה. ישראל ידועה כחברה עם מבנים משפחתיים חזקים, והתמיכה המשפחתית משמשת כמקור חשוב להתמודדות. הכרה במצבו של הנפגע על ידי קרוביו ויכולת ליצור סביבה תומכת ומכילה עשויות לשפר את יכולת ההחלמה.

החיים בישראל כוללים חשיפה מתמדת למצבי סיכון וביטחון אשר יוצרים טראומה מתמשכת בקרב רבים מהאוכלוסייה. טראומה ופוסט-טראומה הן תופעות נפוצות ומשפיעות לא רק על הפרט, אלא גם על משפחתו וסביבתו. הטיפול בפוסט-טראומה בישראל מבוסס על גישות פסיכולוגיות ותרופתיות מגוונות, הנותנות מענה לצרכים השונים של הנפגעים. התמיכה המשפחתית והחברתית מהווה אף היא גורם מפתח בהליך ההחלמה. יחד עם זאת, המלחמה המתמשכת מביאה עמה אתגרים חדשים ויש חשיבות להמשיך לפתח את הטיפולים והשירותים הנפשיים המוצעים לכלל האוכלוסייה.