שינויים מעברים וטעויות של הורים

יום שישי, 16 אוגוסט 2024, 16:33 מנהל האתר

-----------------------------------------------------------------------

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: rentatar@gmail.com - שלחו כאן אימייל

תוכן עניינים

0.1 מעברים ושינויים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם יכולים להיות תהליכים טבעיים כמו התבגרות, מעבר דירה, שינוי תעסוקתי או התמודדות עם משברים בלתי צפויים כמו מחלה או אובדן. למרות שהשינויים הללו עשויים להיות מאתגרים ואף קשים, הם מהווים גם הזדמנות לפיתוח חוסן נפשי ולהגברת כושר ההסתגלות שלנו.

1 שינויים כחלק בלתי נפרד מהחיים

מעברים ושינויים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. הם יכולים להיות תהליכים טבעיים כמו התבגרות, מעבר דירה, שינוי תעסוקתי או התמודדות עם משברים בלתי צפויים כמו מחלה או אובדן. למרות שהשינויים הללו עשויים להיות מאתגרים ואף קשים, הם מהווים גם הזדמנות לפיתוח חוסן נפשי ולהגברת כושר ההסתגלות שלנו.

שינויים כחלק בלתי נפרד מהחיים

מעברים ושינויים, בין אם הם מתרחשים באופן רצוני ובין אם הם נכפים עלינו, הם חלק מהותי מחוויית החיים האנושית. החיים מלאים בשינויים – מעבר ממקום מגורים אחד לאחר, שינוי במעמד האישי או התעסוקתי, וכמובן, שינויים פנימיים ונפשיים. לעיתים קרובות, שינויים נתפסים כאיום, במיוחד כאשר הם נוגעים ליציבות ולהרגלים שנבנו לאורך זמן. עם זאת, שינויים אלו יכולים להוביל לצמיחה אישית ולפיתוח חוסן נפשי.

החשיבות של כושר הסתגלות

כושר הסתגלות הוא היכולת להתמודד עם שינויים, להתאים את עצמנו לסביבות חדשות ולהתגבר על קשיים. אנשים בעלי כושר הסתגלות גבוה יכולים לראות בשינויים הזדמנות לצמיחה, ללמוד מהם ולהתאים את עצמם למציאות המשתנה. התפתחות כושר ההסתגלות מאפשרת לנו להתמודד עם מגוון רחב של מצבים בלתי צפויים בצורה בריאה ואפקטיבית.

לדוגמה, שינוי בעבודה עשוי להוביל לא רק ללחץ ולהתלבטויות, אלא גם להזדמנויות חדשות לפיתוח מיומנויות, לפגוש אנשים חדשים ולהרחיב את האופקים המקצועיים. כאשר אנו מפתחים כושר הסתגלות גבוה, אנו יכולים להסתכל על השינוי בעיניים חיוביות, לזהות את ההזדמנויות שבו ולהתמודד עם האתגרים בצורה מוצלחת יותר.

חוסן נפשי כתוצאה משינויים ומעברים

חוסן נפשי הוא היכולת להתמודד עם מצבים קשים ולשמור על תפקוד תקין למרות הלחץ והקושי. הוא מתפתח מתוך התמודדות עם קשיים, והחשיפה לשינויים ומעברים היא אחת הדרכים המרכזיות לפיתוחו. חוסן נפשי מאפשר לנו לא רק לשרוד מצבים קשים, אלא גם לצמוח מהם, להתחזק ולפתח הבנה עמוקה יותר של עצמנו ושל העולם סביבנו.

אנשים שחווים שינויים משמעותיים במהלך חייהם ומצליחים להתמודד איתם בצורה אפקטיבית, מפתחים חוסן נפשי גבוה יותר, מה שמאפשר להם להתמודד טוב יותר עם אתגרים עתידיים. לדוגמה, ילדים שגדלים בסביבה עם שינויים תכופים כמו מעברי דירה או שינוי במסגרות חינוכיות, עשויים לפתח יכולות הסתגלות גבוהות, שליטה עצמית וחוסן נפשי, בתנאי שמקבלים תמיכה מספקת מהסביבה.

השלכות חיוביות של חוסן נפשי וכושר הסתגלות

חוסן נפשי וכושר הסתגלות גבוהים מביאים איתם מספר השלכות חיוביות:

תחושת ביטחון עצמי: היכולת להתמודד עם שינויים בהצלחה מגבירה את תחושת הביטחון העצמי ואת ההערכה העצמית. אנשים שמפתחים חוסן נפשי וכושר הסתגלות גבוהים מרגישים יותר בטוחים ביכולתם להתמודד עם אתגרים נוספים.

שיפור ביחסים בינאישיים: אנשים שמצליחים להתמודד עם שינויים בצורה חיובית, מפתחים גם יכולות תקשורת והבנה בין אישית טובות יותר. הם לומדים להקשיב לאחרים, להבין את צורכיהם ולהתמודד עם קונפליקטים בצורה בוגרת ומכילה.

צמיחה אישית ומקצועית: התמודדות עם שינויים מאתגרת אותנו ומביאה אותנו לחשוב מחדש על מטרותינו, ערכינו ויכולותינו. אנשים שמקבלים את השינויים בצורה חיובית, מצליחים לצמוח ולהתפתח הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית.

שיפור בריאות הנפש: אנשים בעלי חוסן נפשי גבוה מתמודדים טוב יותר עם לחצים נפשיים, סיכוי נמוך יותר לפתח מצבים נפשיים כמו חרדה או דיכאון, ומסוגלים לשמור על איזון נפשי גם בזמנים קשים.

הילדים שלנו חווים המון מעברים ופרידות במהלך ההתבגרות שלהם: גמילה מחיתולים, גמילה ממוצץ, מעבר מלול למיטה, כניסה לבית ספר וכו'. כהורים, האינסטינקט שלנו הוא לעשות ככל שביכולתנו כדי להפחית מעוצמת השינוי ולהקל על הילד במעברים האלה. ויכול להיות שאנחנו עושים טעות

כשמגיע הזמן לעבור ממיטת תינוק (לול) למיטה של ילד גדול, הרבה הורים בוחרים לעצור בדרך במיטת מעבר, לפעמים זה מגיע משיקולים של מקום בחדר ולפעמים, מתוך רצון להפחית את עוצמת השינוי. ההדרגה הזו משקפת את השאיפה של ההורים להקל על מעברים בחיי הילד ולהבטיח שהוא ירגיש נוח ובטוח. זו שאיפה הורית מובנת ולגיטימית, אך ייתכן שהיא מאטה את תהליך ההתמודדות העצמאית עם שינויים.

החיים מלאים מעברים

מעברים הם חלק משמעותי בחיינו, הם רבים ובאים בגדלים ובסוגים שונים. המעברים יכולים להיות ביולוגיים כמו גיל ההתבגרות או גיל המעבר, פיזיולוגיים כמו מעברי דירה או מסגרת, וקוגניטיביים והתנהגותיים כמו גמילה מחיתולים או ממוצץ.

כולנו עוברים מעברים במהלך החיים. כהורים, אנחנו כבר רוויי מעברים ולעיתים נוטים להשליך את החוויות שלנו על הילדים שלנו. ניקח לדוגמה מעבר דירה. הורה שחווה קושי בהסתגלות בעיר אחרת עקב מעבר דירה נוטה להשליך את הקושי הזה על הילד שלו עוד לפני שהתרחש המעבר עצמו. הציפייה לקושי במעבר עשויה לעצב את החוויה של הילד. במקרה הזה, אם אותו הורה חווה דחייה חברתית בעיר אליה עבר, הוא ישקיע מאמצים רבים בהכנה נפשית של הילד לדחייה, בפגישות עם חברים מהעיר החדשה ובשמירת קשרים עם חברים מהעיר הקודמת. הוא ידבר עם בית הספר ויוודא שיושיבו אותו ליד ילד חברותי, או אולי אפילו יערוך לילד מסיבת היכרות בביתו. הוא בעיקר יעביר מסר שקבלה חברתית היא קשה. הפרשנות של הילד תהיה: "יש כאן בעיה ש'גדולה' עליי ואני זקוק לעזרה". אותה חוויה סובייקטיבית שמושלכת על החוויה של הילד מייצרת מציאות שבה יש בעיה שצריך לפתור.

כל זה קורה עוד לפני המעבר עצמו, כן? הילד נהיה קורבן לקשיים שלנו עוד לפני שחווה את אלה שלו. במקרה זה, חשוב לקחת בחשבון גם הסתגלות לסביבה פיזית חדשה, בית חדש, חדר חדש, דרך שונה לבית הספר, לוח זמנים שונה, התמצאות, עיבוד רגשות של פרידה מהמקום הישן, אי ודאות, שינויים בדינמיקה המשפחתית ועוד. אולי הילד צריך רק ביקור קצר במקום החדש? אולי היכרות עם הגלידריה המקומית? ואולי בכלל כדאי שמרכז תשומת הלב תושקע בהיבטים החיוביים של המעבר?

מעברים

ניקח דוגמה נוספת: הפרידה מהמוצץ. אנחנו, ההורים, החלטנו שהגיע הזמן, הילד מוכן להיפרד מהמוצץ. הגענו להחלטה מהמקום שאנחנו רוצים לעודד דיבור, לא לבסס תלות, לאפשר לילד לתקשר עם אחרים בחופשיות, לייצר אצלו אלטרנטיבות למציאת נחמה והתמודדות עם רגשות שליליים, להתמודד עם עייפות לבד ובכלל, לאפשר לילד שלנו לעבד רגשות בצורה עצמאית יותר, כזאת שאינה תלויה במוצץ. אנחנו גדושים בכוונות טובות. אבל מה? אצל הבכורה הפרידה מהמוצץ הייתה ממש קשה או הגננת אמרה שהילד עוד לא מוכן או כולם מדברים על כמה זה קשה ואצל חברה שלו מהגן זה פשוט לא הצליח. איזה סיוט, כמה מפחיד! אז מרוב חששות אנחנו מתכוננים היטב למשימה: עושים שיחות הכנה, מחפשים "שמיכי" או צעצוע מעבר (המצאה של הורים, לא של ילדים) שיחליפו את תפקידו של המוצץ, או נותנים מוצץ רק בשינה/באוטו. גם כאן הפרשנות של הילד היא אחת: "המשימה הזאת 'גדולה' עליי", "יהיה לי ממש קשה ואני צריך מלא עזרה".

לא רק הילד צריך להיות מוכן לפרידה מהמוצץ, גם אנחנו ההורים צריכים להיות מוכנים. אנחנו בעיקר צריכים להבין שהמעבר הזה מבטא שינוי והשינוי הזה הוא של הילד ולא שלנו. ההבדל בין לתמוך לבין להקל הוא מאוד דק וזה הבדל שחשוב להתעכב עליו.

למה אנחנו מתעקשים להקל?

נולדנו עם זה! הטבע האינסטינקטיבי שלנו להגן על הילדים שלנו גורם לנו לגונן על ילדינו מפני הקשיים והסיכונים האפשריים ולמנוע מהם פגיעה אפשרית. כשאנחנו עומדים בפני שינוי, הרבה פעמים אנחנו חווים קושי בגלל חוסר חזון ברור ומובהק לשינוי, חוסר בתקשורת יעילה שמסבירה ומובילה את השינוי, והתמודדות עם חרדות שנובעות מחוסר ודאות והלא נודע. בהרבה מקרים אנחנו נוטים להשליך חוויות סובייקטיביות שלנו על הילדים, ניסיון שלילי בשינויים בעברנו או המודעות הכל כך גבוהה שכולנו סוחבים איתנו כיום.

למה זה גורם?

כשאנחנו רוצים להקל על הילד שלנו במעבר, אנחנו בעצם משדרים לו חוסר מסוגלות להתמודד עם השינוי. למשל, כשמגיע אח חדש, אנחנו מפצים את הילד הגדול ובעצם אומרים לו "אל תתמודד, נחליף לך את ה'כאב' בגירוי אחר". מה שאנחנו רוצים זה להשקיע את המשאבים שלנו בלגרום לילד לקבל את המציאות כפי שהיא, קסומה, כיפית, כואבת, מתסכלת או מלאת אתגר. הנקודה היא, שזה לא שלנו לבחור. החוויה היא של הילד.

נחזור לדוגמה שפתחה את הכתבה: מעבר של הילד למיטה של גדולים. זה מאוד מרגש אבל רגע, איזה מעבר מטורף וקיצוני זה ממיטת תינוק פיצית וחמודה למיטה גדולה, ענקית ואימתנית. מה הפתרון שלנו? להעביר את הילד למיטת מעבר. מיטת מעבר היא מוצר מדהים בעיקר לנגרים. המדרגה הזאת בדרך לשינוי המיוחל נועדה בעצם להקל על הילד כדי לא להפיל עליו שינוי כזה דרמטי כמו מיטת יחיד, אז אנחנו מעבירים את הילד למיטה שקצרה יותר ממיטת היעד. בעצם ייצרנו לילד מעבר נוסף, בעוד כמה זמן, הוא יצטרך לעבור שוב למיטה נוספת. הוא עכשיו מבין שהוא צריך עזרה והקלה בתחושות השינוי על מנת לצלוח אותו. אותן אנרגיות יכלו היו להיות מושקעות במעבר למיטת יחיד. שלבי הביניים בדרך כלל משרתים את הצורך שלנו ההורים ולא את של הילדים. לפני כל מעבר, עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות: 1. האם אני תומך בתסכול או מקל/מונע תסכול? 2. האם מה שאני עושה הוא עבור הילד או עבורי?

מה כן?

לחוות קושי ותסכול זאת לא מילה גסה. לפני המעבר הבא לעיר חדשה, נשוחח עם הילד מראש בצורה כנה, נדבר על הזדמנויות באותו משקל שבו נדבר על האתגרים ונבנה תחושת ביטחון משפחתית חזקה. לקראת הגמילה הבאה מהמוצץ, נערוך שיחת תיאום ציפיות, ננסה להתרכז ב"מה יוצא לו מזה" ונבין את הקושי בפרידה. ולקראת המעבר למיטה של הגדולים, נדגיש את ההתפתחות והעצמאות (לא רק בהקשר של המיטה), נהפוך את החוויה למעצימה וחשובה (בלי לפצות) ונעודד תוך כדי התמודדות.

מעברים

עלינו להבין שאנחנו מכשירים את ילדינו לחיים האמיתיים וזה אומר שאנחנו צריכים ללמד אותם להתמודד עם קשיים, זהו כישור חשוב להתפתחות תקינה ולפיתוח החוסן הנפשי להתמודדות עם מצבים לא צפויים. ככל שנעביר את הבעלות לידיים שלהם, ככה נעניק להם תחושת מסוגלות ותחושת עצמאות גבוהה יותר. וכשזה יקרה, הם ידעו להתמודד עם החיים בעצמם. התפקיד שלנו, הוא לא למנוע או להקל, אלא לתמוך ולעודד. הילדים שלנו צריכים ללמוד מהתסכולים ולא להיות מובסים מהם. אנחנו נהיה שם כדי לנחם רגשות מכבידים ועדיין ניתן להם להתמודד איתם, אנחנו נהיה שם כדי להיות הקרקע הקשיחה שעליה נופלים והקשה מכולם, אנחנו נהיה שם גם לשחרר ולאפשר להם לחוות בעצמם.

שינויים ומעברים בחיים יכולים להיות מאתגרים, אך הם גם מהווים הזדמנות לפיתוח חוסן נפשי וכושר הסתגלות גבוה. באמצעות התמודדות עם שינויים, אנו לומדים להכיר את עצמנו טוב יותר, לפתח יכולות חדשות ולצמוח בצורה אישית ומקצועית. חוסן נפשי וכושר הסתגלות מאפשרים לנו להתמודד טוב יותר עם מצבי לחץ ועם שינויים בלתי צפויים, ובכך לשפר את איכות החיים ואת הבריאות הנפשית שלנו.

מאמרים שאולי יענינו אתכם

המזרח התיכון היום והמצב בישראל